הודעתו של ארגון הבריאות העולמי בשבוע שעבר על סיום מצב החירום הגלובלי עקב הקורונה, בצד האמירה שייתכן כי תוסר חובת הבידוד מחולי קורונה בישראל, מעוררות מחשבות נוגות על הקשר בין המדיניות של רשויות הבריאות לבין המציאות.
כרופא משפחה עם מרפאה גדולה בקו הראשון ברור לי כי הקורונה מזמן שאינה מהווה מעמסה, בניגוד לשפעת ודלקות ריאה שהתפרצו בשתי עונות החורף האחרונות בגדול. חולי הקורונה מזמן אינם נבדקים ואינם שוהים בבידוד, וראה זה פלא - הארץ אינה רועדת.
"עלייה מעריכית" היתה מלכתחילה פיקציה שמטרתה היתה להפחיד אותנו מהצפה של חולים ומתים. התמותה האמיתית מקורונה נמוכה בהרבה מהמספרים שנופחו
כבר באמצע שנת 2020 הראה האפידמיולוג היווני ג'ון יואנידיס שהתמותה ממחלת הקורונה זניחה מתחת לגיל 65 אם אין מחלות רקע והיא בסדר גודל של 0.15%, הרבה פחות ממה שחששו. כן, זו לא טעות - אמצע 2020. גלי התחלואה בנגיף נשימתי עולים ויורדים כי זה טבעם, ואילו "עלייה מעריכית" היתה מלכתחילה פיקציה שמטרתה היתה להפחיד אותנו מהצפה של חולים ומתים. התמותה האמיתית מקורונה נמוכה בהרבה מהמספרים שנופחו.
מערכת הבריאות בישראל מעולם לא היתה בסכנת קריסה מקורונה, והצורך בהפסקת הפעילות האלקטיבית בבתי החולים, מהלך מובהק של שעת חירום בבריאות, מעולם לא התעורר. אם היה משהו שהעמיס על הצוותים הרפואיים, שעבדו במסירות עצומה, היו אלה נהלי עבודה נוקשים של מיגון במחלקות הקורונה שברובם לא היה צורך, ושל שחרור וקבלה של מטופלים בקהילה, צעד מיותר בעליל.
סגרים, סגירת בתי ספר ובידודים נרחבים, אמצעים דרקוניים שהעולם וישראל העתיקו מסין ה"דמוקרטית", פגעו באופן חסר תקדים בחירויות יסוד, הוכחו כלא יעילים ושנזקם עולה על תועלתם
אמת המידה למצב חירום בריאותי בראיית החוק היא "סיכון ממשי להתפשטות רחבה של מחלה ופגיעה בבריאות הציבור". בהופיעי בוועדת החוקה בשנת 2021 הראיתי כי התחלואה אינה עומדת באמת המידה הזו. בתכנית ההיערכות של מדינת ישראל למגיפה היו חמישה תרחישי ייחוס: התפרצות הקורונה התאימה לתרחיש הקל ביותר. אפילו בתרחיש החמור, המענה בתכניות לא כלל סגרים, סגירת בתי ספר ובידודים נרחבים, אמצעים דרקוניים שהעולם וישראל העתיקו מסין ה"דמוקרטית", שפגעו באופן חסר תקדים בחירויות יסוד ואשר הוכחו כלא יעילים ושנזקם עולה על תועלתם.
המחשבה שפעולות אנושיות הן שגרמו לדעיכתו של גל תחלואה טבעי היא היבריס בלתי נתפש. למעשה, התפרצות הקורונה לא עלתה בחומרתה היחסית על התפרצויות השפעת הפנדמית של שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. מישהו זוכר שננקטו אז סגרים ובידודים?
באתיקה של המינהל הציבורי כל פעולה של השלטון צריכה לעמוד באמות מידה של אפקטיביות, אופטימליות ובמבחן תועלת-נזק. סגרים, בידודים, עטיית מסכות, חיסון המוני ותו ירוק לא עמדו בקריטריונים הללו, כך כבר מתחוור למי שבקיא בספרות המדעית. מצד הנזק אובדן שנת לימוד, כדוגמה, מיתרגם לאובדן של 1% בתמ"ג לאורך זמן, שלא לדבר על הנזקים החינוכיים והנפשיים. משרד הבריאות שכח את הגדרת הבריאות של אב"ע במובנה הרחב, שהיא "מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת, ולא רק היעדר מחלה".
האפליה הקשה שננקטה כנגד מי שבחרו, לפי זכותם הטבעית והחוקית, לא לקחת טיפול רפואי בתרכיב חדשני שאינו מונע הדבקה, ההתעקשות על חיסון ילדים ללא כל צורך רפואי וההתעלמות מתופעות הלוואי הקשות של החיסון, גרמו לפגיעה קשה באמון הציבור במערכת הבריאות
אסטרטגיית ההסברה בתורות ההתמודדות עם מצבי חירום מכוונת להעצמת האזרח ומתן כלים פרקטיים להתנהלות יום יומית. הגישה של משרד הבריאות היתה של הפחדה והטלת אימה בלתי פוסקים, בצד שינויים כאוטיים בהנחיות לציבור, מה שגרם לאזרחים לחוש חוסר אונים וחולשת דעת. החרדה והדיכאון זינקו לשמיים והאלימות בחברה גואה. האפליה הקשה שננקטה כנגד מי שבחרו, לפי זכותם הטבעית והחוקית, לא לקחת טיפול רפואי בתרכיב חדשני שאינו מונע הדבקה, ההתעקשות על חיסון ילדים ללא כל צורך רפואי וההתעלמות מתופעות הלוואי הקשות של החיסון, גרמו לפגיעה קשה באמון הציבור במערכת הבריאות ולירידה בחיסוני השגרה.
לצעוק "זאב זאב" במשך שלוש שנים ולהתבדות כל פעם מחדש לא מייצר אמון. מומחים התרו ברשויות בזמן אמת אך אלה לא רק שלא הקשיבו אלא פעלו להשתקת דעות אחרות ולהטיית הפרסומים הרפואיים והמדעיים. המערכות, שכספי הציבור מימנו אותן כדי להפעיל שיקול דעת וקור רוח בעת משבר, כשלו באובדן עשתונות ובהמשך בניצול המצב לתועלתן.
מצב החירום האמיתי שמתקיים כאן ובעולם בשלוש השנים האחרונות הוא הפגיעה בבריאות, בנפש, בחינוך, בכלכלה, בחברה וברפואה כתוצאה מהפעולות הקיצוניות וחסרות ההצדקה של השלטונות בתגובה לקורונה, מצעד של איוולת. את האדוות של הפעולות האלו אנו חשים היום, לרבות בהתערערות הדמוקרטיה. הנגיף הקטלני ביותר היה נגיף ההפחדה, מעשי ידי אדם, לא נגיף הקורונה. החמלה והאתיקה ברפואה היו למרמס. היום, בשוך הפחד, נכון לתחקר באומץ את ההתנהלות במשבר הקורונה ולהפיק את הלקחים האמיתיים, שאם לא כן נהיה נידונים לחזור על טעויות ועל השלכותיהן ההרסניות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
